פסק-דין חלקי בתיק ע"ב 3499-07

1.         התובע, עבד כנהג המבצע הסעות אצל הנתבעת, בתקופה מיום 1.12.04 ועד ליום 15.1.07.

            בתביעתו תבע התובע תשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ופיצוי בגין עוגמת נפש.

            בדיון המוקדם שהתקיים בפני כב' הרשמת דרוקר, הודיע התובע על הסכמתו למחיקת עילת התביעה שעניינה פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.

            לאחר שהתובע קיבל לידיו את תלוש שכר חודש 1/07, שהינו חודש עבודתו האחרון, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב תביעה, והרשמת נעתרה לבקשתו.

עילת התביעה שהוספה במסגרת כתב התביעה המתוקן, מתייחסת לטענת התובע, כי משכר חודש 1/07 קיזזה הנתבעת סכומים שלא כדין.

הנתבעת, למרות האפשרות שניתנה לה, לא הגישה כתב הגנה מתוקן לכתב התביעה המתוקן.

2.         גרסת התובע, הן בכתב התביעה המקורי, והן בכתב התביעה המתוקן, הייתה כי הוא פוטר בלא התראה ובלא מתן הודעה מוקדמת.

לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו פיצויי פיטורים, כמו גם את יתר הזכויות הנתבעות בתביעה.   

התובע ביסס את זכאותו לחלק מעילות התביעה והסכומים הנתבעים על צו ההרחבה בענף ההובלה.

3.         הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו אצלה ועל כן, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת.          

            הנתבעת הכחישה את תביעת התובע לתשלום עבור שעות נוספות וטענה, בין היתר, כי מקור הנתונים עליו מבוסס חישוב הסכום הנתבע ברכיב זה לא ברור ומכל מקום, מדובר בנתונים מטעים. הנתבעת הוסיפה, כי בסוף כל חודש מחודשי עבודתו מסר לה התובע את דיווחי שעות עבודתו על בסיסם שולם שכרו.

כמו כן, טענה הנתבעת, כי התובע נפגש עם מנהל החשבונות של הנתבעת, וחתם על מסמך המאשר כי קיבל את כל זכויותיו.

הנתבעת טענה כי היא שומרת על זכותה להגיש מסמכים לסתירת חישוביו של התובע המופיעים בטבלה שצרף לתביעתו, מסמכים אשר לטענתה אבדו במהלך שריפה שאירעה במשרדיה ונעשים מאמצים לאתרם ולהגישם כראיות בתיק.     

            באשר לתשלום בגין פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה טענה הנתבעת, כי רכיבים אלו שולמו לתובע, אך מנגד קוזז סך של 2,500 ש"ח, מהסכומים שהגיעו לתובע, בגין גניבת רכב וסכום של 3,557 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו על ידו לרכב עליו נהג בתאונות שבוצעו בחודש פברואר 2005 ובחודש דצמבר 2006, הכל כפי שמצוין בתלוש השכר של התובע לחודש ינואר 2007.

            הנתבעת הכחישה את תביעת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש וטענה, כי דווקא התנהגותו של התובע גרמה לפגיעה בתדמיתה.

4.         הראיות שהובאו ע"י הצדדים בתיק זה, כוללות את תצהירו של התובע, על נספחיו, ואת תצהיר מנהל הנתבעת מר בני שוקרני (להלן: "בני"), על נספחיו.

            מעבר לכך, לא הביאו הצדדים עדים כלשהם.

5.         בטרם נדון בעילות התביעה, נתייחס לטענת התובע, לפיה על העסקתו אצל הנתבעת חל צו ההרחבה בענף ההובלה - צו הרחבה י"פ 4966 תשס"א, אשר הוצא, לטענתו, מכח הסכם קיבוצי מספר 7002/89.

            הנתבעת הכחישה את תחולתם של ההסכם הקיבוצי, ו/או צו ההרחבה בענף ההובלה, על יחסי העבודה בין הצדדים.